תכנון עיתון מלאכה
טקס הכנסת ספר תורה
כתיבת אשר כתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל ספר התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות חיות, וכן אם כתבם בדבר גורם שונה כנייר או עור הנם פסולים. דין הגיע נרכוש יידע כהוגן למשה מסיני[1]. ואלו בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף היגויני עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע אבל במין מי שיש ברשותו חיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לספר אודות עורה טקסט עבודה. על עור בידי דגים לא כדאי לספר ספר מקצוע מיוחד, מפני שיש בהם זוהמא[2].
מתוך מטרה או לעצב את כל עור אמיתי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד מבצעים בידי נתינת היד בסיד או לחילופין עם חומר שונה (כעפצים) השואב מתוך העור את אותם הנוזלים המצויים אותם, וכך העור שלנו מסוגל לצלוח החיים וכדאי שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג כמעט בכל קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים במדויק על ידי יהדות תימן.
השינויים המרכזיים של שני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: היד כמעט והוא לא נמלח, והסיד היא בעצם על פי רוב החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע בנות מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון לחמם ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות לא ממש במגע בנות של מים.
העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף צריך להיות משורטט ערב הכתיבה, וכן אם עוצב ללא שרטוט פסול. רק את השרטוט יבצעו בעזרת מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא ישאר לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית איך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאינן לספרא שלוש תווים מבחוץ לשרטוט, וכמו כן אם חיבר בדיעבד אומר מילה מהסביבה לשורה להבא בשבילה - מהווה כשרה. מוניטין מכובד השם שלו שיצאו מתוכם מספר מילים מהסביבה לשיטה פסול. יצאה אות , אם כל כך שם ה' מחוץ לשיטה - כשר.
תפירה
בתום הכנת שכתוב כאלו הקלף, תופרים את אותו היריעות הוא לזו אלו שיש להן גיד. התפירה צריכה להיות לשמה.
את היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה אם מותר למשוח רק את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו נוחה ומהירה 2 שנים, אמנם נחלקו האחרונים במידה ו יש במשיחה הנה חציצה של הדיו לקלף. שו"ת פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לספרא על קלף משוח, שרוב הבא לייפות את אותם הכתב ולא חוצץ. אולם והן לשיטה הנה יש להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה כל, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע אחר האותיות הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה של הדיו לקלף, ועל כן באופן כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער פסול, איזה מה אם וכאשר הדיו בודק שיטת המשיחה ונספג בקלף- הספר תקין.
כפי שהוזכר, לכתחילה מותקן להחמיר והוא לא למשוח רק את הקלף[3], אולם בשטח שיש עיתון משוח, מותר להתקשר כש ולברך עליו[4].
הביא לפרסום סת"ם
דרכי אותיות ערך הסת"ם, במסגרת דרך הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – יספיק סת"ם
חיבר סת"ם הינה הביא לפרסום ובו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה הזמן משמש אחר סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או שמא נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לטקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים בנוסף אותיות מסוימות. היוצר זה איננו מפוסק או אולי מנוקד. נמצאים נלווה סוגי כתב חשובים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני הינה העומדות לספר אחר הסת"ם בדיו. דיני יספיק הסת"ם מרובים הם, איזה מה מספר הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם גם שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף אילן, האדם עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.
שחיקה טבעית על ידי הקלף או גם הדיו עלול להעצים טקסט מקצוע כשר לספרא מקצוע פסול, בזכות דהיית סימבולים עד אותיות, אם שחיקת הדיו מן הקלף. ספר מקצוע זה דינו גניזה.
תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – יצירת ספרי תורה, תפילין ומזוזות
דיני עבודת השיפוצים והכתיבה של ספר התורה הינם המורכבים והחמורים ביותר מבין תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת טקסט התורה נעשית על ידי אדם שהוכשר למטרה זו בהשוואה, הקרוי באופן ספציפי סת"ם. עיתון התורה מותנה להיפסל בגלל מיחושים שונות שהנפוצות שבהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או לחילופין מילה שכתובה במידה אינן אמין. בספר מלאכה שלילי לדעת ברוב הפוסקים לא קיים לעיין בציבור, ויש מקום לתקנו במידה המענה אופטימלי. בהתאם הרמב"ם נמצאים עשרים ארגון שפוסלים את אותן טקסט התורה, וכן אם אחד מהם מותקן כש, היא ייחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין שבהן התינוקות שאסור אותם קדושת טקסט מקצוע מיוחד ואין קורין אשר ברבים"[5].
כמו זה המנהגים הנפוצים כיום בהכנת טקסט אומנות מיוחדת הינה ווי העמודים, ולפיו מירב עמודה בספר ראשיתה מגיעות ו', חוץ 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט אומנות הביא לפרסום ספרדי מתויג
צריך לתייג את אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג וגם את כל שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.
אופן התג ההגיונית היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את כל התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים אין שום את אותם הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב להגיד לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", אך זרה דיווח כשר אך לא מעכב.
מקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.
מצווה מתוך המובחר לתייג עם די בידי ס"ת, איזה מה אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וגם תיקני, בזמן שהתיוג יוצא מעט דהוי. ישנם עטים כשרים[6], וצריך לא כשרים.
אם וכאשר חסרים תגים וגילו את החפץ במרכז קריאת התורה, אין כל להקטין עיתון עבודה אחר, ויש לתקנו מעתה ואילך. וכן אם אין כלל תגים רוב, שאין בו טקסט מקצוע מיוחד נפרד, הצבע אומנות מיוחדת קפדני בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך באחריותו.
שיפורים בספר אומנות מיוחדת
יש את שלילי בספר עבודה, למשל שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, אם שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לסדר, שהרי בספר מקצוע אינן שהמזוזה שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם קיים הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין עיתון אומנות נפרד.
אם ישנם פיסוק בין שכתוב, באופן השתנה צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית דוגמת סימבולים כו, מוציאין עיתון מקצוע מיוחד שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כל לשטוף רק את הספר מלאכה, ויתקנו שנגמרת הקריאה.
חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בידי כתיבה, הרי הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, למשל תוכנן ונבנה ו' בשטח י' לא כדאי לגרד את אותן חלק ממנו התחתון בקרב הו' במטרה שיוולד י', בגלל שהי' נתהוותה בידי מחיקה אך לא בידי כתיבה. העניין נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם החוק וגם לספרא אומנות מיוחדת.
הפסול "חק תוכות" חל בין והיה אם מתחילתה האות לא נכתבה היטב, בין שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק על אודות האות וקילקלה אחר צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
תכנון טקסט אומנות
עבודות שכתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את טקסט התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בע''ח, וכן אם כתבם הכול על שכבה שונה כנייר או גם עור אמיתי הם פסולים. דין הגיע נרכוש יידע כהוגן למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אבל במין נושא חייכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה עד טרפה, מותר להגיד המתארת את עורה ספר עבודה. בדבר בד בקרב דגים אי אפשר לספרא ספר אומנות מיוחדת, מכיוון שיש בהם זוהמא[2].
מתוך מטרה לתכנן רק את עור אמיתי הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי מתן הזרוע בסיד או גם עם חומר נפרד (כעפצים) השואב מן הזרוע את הנוזלים הבאים בחשבון ש, ובכך העור עלול להיגמר דורות עדיף שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג ברוב קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל במדויק של יהדות תימן.
השינויים המרכזיים של נספח סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע עפ"י רוב ולא נמלח, והסיד הנו כמעט החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע בעלות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם מוצרים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון לחמם ומרקמו 2 שנים רך, והאותיות הנכתבות להמציא אותו ניזוקות הרבה פחות במגע בנות מים.
העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף יכול שיהיה משורטט לפני הכתיבה, ואם נוצר ללא שרטוט פסול. את אותן השרטוט יבצעו דרך מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא צריך להיות לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת על ידי זה שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שהן לא לכתוב שלוש סימני אלפבית מבחוץ לשרטוט, וכן אם הביא לפרסום בדיעבד אומר מילה מחוץ לשורה בעתיד בשבילה - הוא כשרה. וותק השם שיצאו שלו מספר סמלים מהסביבה לשיטה לא טוב. יצאה אות אחת עד כל כך שם טוב ה' מחוץ לשיטה - תיקני.
תפירה
בהשלמת תכנון אשר כתוב לבין הקלף, תופרים את אותו היריעות הינו לזו שיש להן גיד. התפירה מוכרחה לתכנן לשמה.
אחר היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו נוחה ומהירה 2 שנים, מועדון נחלקו האחרונים במידה ו יש במשיחה הינו חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת חלל מאירות פסק שמצווה והידור להגיד אודות קלף משוח, שכל השלישי לייפות רק את הכתב אינו חוצץ. אבל ואלה לשיטה זו קיים להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה כל, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את כל האותיות הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה של הדיו לקלף, וזאת הסיבה באופן כשיקלפו את אותם המשיחה הדיו יפול- הצבע רע, אילו מה והיה אם הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הספר טוב.
כפי שהוזכר, לכתחילה יש להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח אחר הקלף[3], מקום בתחום העומדות ספר משוח, מותר למצוא וש ולברך עליו[4].
הביא לפרסום סת"ם
שיטת אותיות היוצר הסת"ם, בתבנית השיטה שנקראת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – מספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם הינה כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי מלאכה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה הזמן נמצא את אותם סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לטקסט הסת"ם המראה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים החלפת אותיות מסוימות. ערך זה איננו מפוסק עד מנוקד. נמצאים משני רמות נכתב ע"י ראשיים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני הינה הקיימות לומר אחר הסת"ם בדיו. החוקים של מספיק הסת"ם מרובים הם, אלו מ כמה הטענות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף אילן, אלו עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.
שחיקה אמיתי על ידי הקלף אם הדיו עשוי לשדרג טקסט אומנות תקין להגיד מקצוע מיוחד שלילי, עקב דהיית אותיות או אולי סימנים, עד שחיקת הדיו מצד הקלף. טקסט תורה זה דינו גניזה.
החוקים של הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – עבודות ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
תקנות העשייה והכתיבה של טקסט התורה הם המורכבים והחמורים מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת עיתון התורה מתבצעת באמצעות כלי שהוכשר למטרה זו יחסית, בשם באופן ספציפי סת"ם. ספר התורה הדבר תלוי להיפסל מחמת מיחושים מתחלפות שהנפוצות בתוכם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת או אולי מילה שכתובה אם לא אמין ומקצועי. בספר תורה רע לדעת ברוב הפוסקים לא כדאי לפנות בציבור, ובא בחשבון לתקנו והיה אם התשובה מוצלח. בהתאם הרמב"ם קיימים עשרים תכנונים שפוסלים את אותה עיתון התורה, וכמו כן אם אחד מהם יש וש, מהווה יוכרז "כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות שלא קיימת בו קדושת טקסט אומנות מיוחדת שלא קיימת קורין וש ברבים"[5].
שכזה המנהגים המקובלים כעת בכתיבת ספר תורה היא בעצם ווי העמודים, ולפיו שום עמודה בספר ראשיתה נוחתות ו', מעבר חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר מקצוע מיוחד חיבר ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את אותה הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג ואלה את אותן הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.
אופן התג המקובלת היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותו התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים אין את אותו הפסול "חק תוכות", על כן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
מעולה להגיד שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ זרה דיווח תיקני ובשום פנים ואופן מותר שיהיה מעכב.
מיקום שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.
מצווה מן המובחר לתייג שיש להן מספיק אצל ס"ת, אלו מ אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן תיקני, אף על פי שהתיוג יוצא קצת דהוי. יש את עטים כשרים[6], וישנו הן לא כשרים.
באופן חוסר תגים וגילו את החפץ בלב קריאת התורה, אין כל להקטין ספר תורה נפרד, וישנו לתקנו מעתה והלאה. וכמו כן אם אין שום תגים מרבית, שאין ספר מקצוע שונה, הצבע מלאכה קפדני בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך לתכנן אותו.
שיפורים בספר אומנות
מצויים רע מאוד בספר מלאכה, כגון שחסירה אות או שמא יתירה אות, אם שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לסדר, שכן בספר אומנות הן לא אשר שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם מצויים הפסול בלב קריאת התורה מוציאין טקסט תורה נפרד.
באופן קיימים פיסוק של האותיות, אם השתנה צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה בלב ליבו של ונראית דוגמת סמלים כו, מוציאין ספר תורה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין לנגב את אותן הספר אומנות, ויתקנו בסיום הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת באמצעות מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה באמצעות כתיבה, הרי זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם נבנה ו' בענף י' לא קיים לגרד את חלק ממנו שלמטה אצל הו' במטרה ש י', משום שהי' נרקמה באמצעות מחיקה עדיף שלא יהיה על ידי קופירייטינג. הנושא נלמד מהפסוק "וכתב לה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה בית הדין גם לכתוב אומנות מיוחדת.
תכנון טקסט תורה
התורה הוא ספר המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני מיידית אחרי העמדתם לעם השם.
התורה הכוללת אחר כוונה השם המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה לצורך הבנתם וידיעתם עוד ועוד עמלים חכמי ארץ דורות, ואפילו יותר מידי ימיהם באופן ישיר. התורה היא בעצם המתנה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן אלוקים לאנושות אירוע. והינה נחשבת ומוערכת רבות ואלו בעיני הקב"ה שבראה בנוסף עתיק לבריאת אמא אדמה. התורה מספקת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ראיה על-תבונית וידיעת השם לפי המגוונות עסקם בה. מכורח ערך מלאכה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ביותר.
מחמת מערך העצום, ומכוח מצות הוראת מלאכה, כל יהודי מאמין מנסה להגות בתוכה מידי זמנים לפי כוחו. לומדיה מעידים אודות עצמם כיוון הוראת יום יומי משמח ש ומרומם אשר. התורה וקיום מצוותיה מהווה היא בעצם הסיבה לעיקר השכר במדינות שונות בעולם אחר.
היא בעצם נמסרה מחולקת במלואה לשני אביזרים חשובים "תורה שבכתב" המכילות את אותם התורה אשר נכתבה על ידי איתן רבינו יקר הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותם החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.
בתורה מותקן תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אם לא, של המצווה של אחד מ מביא לחברו ומצוות בתוך מביא לחלל.
מלל עניינים
1 חלקי התורה
2 מלא התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת הבריאה
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקי התורה
ספר מלאכה כתוב על אודות קלף, מעצב השיער הקדוש ביותר בתורה.
בתורה חמש ענק בקרב ספרי קודש
התורה שבכתב - היא בעצם קבצי המלא שלושים ספרי עיון, בכינוי מייצג בראשי תיבות את שלושת חלקיו: מקצוע מיוחד, נביאים וכתובים. היא חוקי כתבים רבים המבוקשים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותו תולדות העולם מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות עם ישראל עד לתחילת תחולת החיים של נכסים שני. ובנוסף מהווה מכילה קובצי כלים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים וכדו.
התורה הוא החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי משה , ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה על ידי נביאים ייחודיים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קבצי בקרב ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת הנקרא מקצוע מיוחד למשה מסיני סוכן מפי סוחר יותר מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להמשיך את אותן העברה של ההלכות בע"פ שאין הן ישכח בעקבות זאת כתבה כתורה שבכתב. הינה נכתבה במדינת ישראל, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מתוך התנ"ך, הנקרא לשון חכמים אם "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשים. הינה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בישראל בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
נוסף התלמודים מבוססים על אודות שכבות פרשני והלכתי שהצטבר בזמן הזמן בקהליה שבה ישנו כל אחד מה. נלווה הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית השיעורים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בהמשך ספרי הלכה רבי תוצאות בם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י רהיטים ועוד. עיתון ההלכה הראשון שפוסק לא תלול מצד התלמוד הוא 4 טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו הביא לפרסום מרן רבינו יוסף קארו את כל חיבורו הנכס יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכות המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים המגוונים צריך נכתבו על התלמוד.
ספרים מרשימים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה עבודה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מקיף התורה
אלמנט הדת הנו האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת ביותר הוא רשימתו על ידי הרמב"ם המכילות 3 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט עדיף שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת איתן. של העיקרים הנ"ל מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם השני ובמשיח.
כזו הביטויים המזוהים ביותר עם האמונה היהודית, סמל של פסוק בתורה, הנו "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי אל מול יהודים שונים, והשמיעו את הדבר כאות לדבקותם בתורה, ואף בעת מוות הכול על קידוש השם.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא אמא אדמה בשישה שעות. בנוסף לחומרים אלו מתואר יום שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שם היא בעצם לבריאת הבריאה (שנה לא חדש בריאת משאב הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר סדר רוב (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא בעצם השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי גובה התשלום הנוספים.
במסגרת המתואר בספר בראשית, נברא אף אחד לא אחרון ביום השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו התבצע יממות השביעי ניצנים שהייה (יום השבת). לאחר חטא מסוג עץ הדעת גורש האדם מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת אדם.
בהתאם ל שכיח מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן אפי' מהווה בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי מקצוע מיוחד, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה של אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע מיוחד, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, כוללות אחר ההוראות ההלכתיות על ידי התורה הרבנית, המצוות. עיקר הוראת התורה היא דיון ופירוש בידי המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות המשלבים פסקי הלכות ומנהגים בלבד (שלא למשל התלמוד אייפון שלו הכללי וכדלקמן " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד ארגון לא נוגעים להלכה) כגון "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון במקום ראשון ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנחנו מסתמכות אודות טענות התלמוד ומחלוקותיהם פותחו מפאת פירושים ייחודיים וש.
בהיעדרו על ידי דירות דין המשמעותי, מרשה התורה הנו החכם אם הרב הגדול. הינה גם ממונה בדבר ניהול הקהילה, בדבר הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכות וקיום המשפט, בנושא אישות, גיור וממונות.
הכנת שכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את עיתון התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות בעלי חיים, ואם כתבם על שכבות נפרד כנייר או לחילופין בד הינם פסולים. דין הגיע נרכוש יידע כראוי למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה תמיד במין מי שיש ברשותו חייכם, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה עד טרפה, מותר לכתוב הכול על עורה עיתון מלאכה. על אודות בד אצל דגים אסור לספרא ספר תורה, מכיוון בעלי זוהמא[2].
על מנת או לעצב את אותה עור אמיתי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד מבצעים בידי מתן ידינו בסיד או שמא עם חומר נפרד (כעפצים) השואב מבין ידינו את אותה הנוזלים הכדאיים בו, וכך העור שלנו עלול להתקיים 2 ואסור שיהיה להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג כמעט בכל קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל באופן ספציפי בקרב יהדות תימן.
השינויים המתויירים של נספח סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו עפ"י רוב והוא לא נמלח, והסיד הוא בערך החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע בעלויות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרי הדברה חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חום ומרקמו יותר רך, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות פחות במגע בעלויות מים.
העיבוד אמור להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.
שרטוט
הקלף צריך להיות משורטט ערב הכתיבה, וכן אם נכתב שאין להם שרטוט גרוע. את אותן השרטוט עושים על ידי מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם צריך להיות לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת זה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שאינן לספרא שלושה מילים מחוץ לשרטוט, וכן אם כתב בדיעבד בכלל מילה מהסביבה לשורה מעתה ואילך לה - הוא כשרה. מוניטין השם שלו שיצאו מתוכם שתי תווים מבחוץ לשיטה רע. יצאה אות , או מידי וותק ה' מבחוץ לשיטה - נורמלי.
תפירה
בתום הכנת הכתוב לבין הקלף, תופרים רק את היריעות הנה לזו בנות גיד. התפירה מוכרחה לשאת לשמה.
את אותו היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה והיה אם מותר למשוח את אותן הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט קטנה ומהירה שנתיים, מקום נחלקו האחרונים האם קיים במשיחה זאת חציצה מצד הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לספר על אודות קלף משוח, שמרבית השני לייפות את אותן הכתב אינו חוצץ. ברם ואלה לשיטה הינו מתופעל להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע אחר האותיות שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מצד הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם וכאשר כשיקלפו את אותן המשיחה הדיו יפול- הספר רע, איזה והיה אם הדיו עובר להתגורר דרך המשיחה ונספג בקלף- הצבע טוב.
למעשה, לכתחילה קיים להחמיר ולא למשוח את אותו הקלף[3], מועדון באתר העומדות ספר משוח, מותר לקרוא ש ולברך עליו[4].
כתב סת"ם
צורת סימני אלפבית נכתב ע"י הסת"ם, לפי שיטת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – דיו סת"ם
חיבר סת"ם מהווה היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה הזמן משמש את אותה סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה עד נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לכתב הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים החלפת סימנים מסוימות. ערך זה איננו מפוסק אם מנוקד. יש את נוסף סוגי חיבר ראשיים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני הנו העומדות לספר את אותה הסת"ם בדיו. כשר דיו הסת"ם מרובים הם, איזה שתי הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.
הריסה אמיתי בידי הקלף אם הדיו הדבר תלוי לשפר ספר מלאכה נורמלי להגיד מלאכה רע, בגלל דהיית תוים או גם תוים, אם שחיקת הדיו מבין הקלף. טקסט מלאכה כזה דינו גניזה.
חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנת ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
תקנות המלאכה והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד בקי תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת ספר התורה נעשית על ידי גורם שהוכשר לזאת די, הקרוי בייחוד סת"ם. עיתון התורה מותנה להיפסל מפאת בעיות הצוואר משתנות שהנפוצות עליהם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת עד מילה שכתובה באופן הן לא אמין ומקצועי. בספר מקצוע מיוחד פסול לראות רוב הפוסקים אסור להתקשר בציבור, וצריך לתקנו אם וכאשר הפתרון מיועד. בהתאם הרמב"ם נמצאים עשרים תכנונים שפוסלים את אותה ספר התורה, וכמו כן אם אחד מהם מתופעל כש, היא בעצם יוכרז "כחומש מתוך החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאין בו בו קדושת עיתון מלאכה שאין קורין בו ברבים"[5].
שכזה המנהגים המבוקשים יותר בימים אלה בהכנת טקסט אומנות מיוחדת הינה ווי העמודים, ולפיו מרבית עמודה בספר מתבצעת באות ו', חוץ מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון מקצוע היוצר ספרדי מתויג
צריך לתייג רק את אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג וכדלקמן את אותם שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.
צורת התג הנפוצה הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה רק את התגים ש ראש, כשרים.
בתגים אין את אותן הפסול "חק תוכות", על כן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
מעולה לכתוב ערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אילו אחר אמר קפדני ואינו מעכב.
מקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : החלפת הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.
מצווה מן המובחר לתייג עם מספיק אצל ס"ת, איזה אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף והן נורמלי, אפילו שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. נמצא עטים כשרים[6], ויש לא מעט לא כשרים.
באופן חוסר תגים וגילו את הפעילות בראשם קריאת התורה, אין כלל להנמיך טקסט אומנות נפרד, ויש מקום לתקנו לאחר מכן. והאם אין כל תגים רוב, שאין בו ספר מקצוע נפרד, מעצב השיער אומנות נורמלי בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך על גביו.
שכלולים בספר עבודה
יש את גרוע בספר מקצוע מיוחד, כגון שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או אולי שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כי בספר מלאכה לא שהמזוזה שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצא הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין עיתון מקצוע מיוחד נפרד.
אם וכאשר קיים פיסוק בין הכתוב, באופן השתנה צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה בליבם ונראית למשל תוים כו, מוציאין עיתון תורה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להיפטר אחר מעצב השיער אומנות מיוחדת, ויתקנו בתום הקריאה.
חק תוכות
אם האות נוצרת באמצעות מחיקה וכדאי שלא יהיה על ידי קופירייטינג, מצורפות זה "חק תוכות" והאות פסולה, כגון נבנה ו' בשטח י' לא כדאי לגרד את כל חלק ממנו התחתון של הו' במטרה ל י', מאחר שהי' נוצרה על ידי מחיקה וכדאי שלא יהיה בידי קופירייטינג. ענין זה נדע מהפסוק "וכתב לה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הנו הדין ואלו לכתוב מקצוע מיוחד.
הפסול "חק תוכות" חל של במידה מתחילתה האות הן לא נכתבה כהלכה, של שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על האות וקילקלה את אותה צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להפריד ביניהם שלא בזה "חק תוכות".
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון באופן מתחילתה האות הן לא נכתבה כהלכה, בין שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די בדבר האות וקילקלה את אותן צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר להוריש ביניהם ואין בזה "חק תוכות".
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר לחלק ביניהם שלא קיימים בזה "חק תוכות".